נובמבר 2014

שוחחתי עם שלוש דולות בהריון וגם סגרתי עם אחת מהן, ובסופו של דבר זכרתי רק את מה שאת לימדת אותי. ידעתי בדיוק מה לעשות בזמן הצירים, ואח"כ בלידה עצמה, כאילו הנשימות והלחיצות שלימדת רק חיכו להוראה של המיילדת...

את מאד נעימה ופרקטית, ומצליחה להעביר בדיוק מה שצריך, ובנוסף ולא פחות חשוב... עברתי ימים לא פשוטים לפני הלידה במחלקה להריון בסיכון, ואת היית שם בשבילנו, הרגשנו איתך הכי נוח. לפני ואחרי.

הלידה עצמה היתה לידת בזק, לא תיארתי לעצמי שאלד כלכך מהר, אז שלחתי את בעלי להחזיר את הילד, נשארתי לבד בצירים ולרגע נבהלתי, ואז נזכרתי שהכל בסדר ושאני יכולה.

אבל מהר מאד הצירים התחזקו ולא הצלחתי אפילו לקרוא לאחות. כשהיא הגיעה , הריצו אותי לחדר לידה, בפתיחה של 4 וחצי ס"מ, המיילדות סידרו את המיטה ואני עוד ניסיתי לבקש אפידורל, בקושי הצלחתי ללבוש את הכותונת והרגשתי לחץ...

"תעלי עכשיו על המיטה, את בלידה!" אני זוכרת את הפרצוף המופתע של זו שבדקה אותי. "ספּינות פלוס שלוש!" המיילדת השניה רצה אלי עם שמן "הוא בחוץ, את יולדת עכשיו!!!". ברגע ששמעתי את זה הייתי כל כך מאושרת שלא כאב לי כלום... זכרתי בדיוק את הנשימות שלימדת, לחצתי כמו שהכרחת אותי להתאמן, 2-3 לחיצות והראש בחוץ, עוד אחת והכתפיים, המיילדת בהלם אומרת לי שאני מקסימה ואיך שאני יודעת ללדת!!! "אני לא יודעת ללדת, אני אחרי קיסרי חירום בראשון" תיקנתי אותה...

מהרגע שבעלי נסע זה לקח 45 דקות, הייתי לבד, פחדתי, אבל למזלי לא הייתי תלויה בדולה, כי לימדת אותי בדיוק מה לעשות, וזה גם מה שאמרת בפגישה: "את צריכה לדעת ללדת גם אם את לבד".

בדיעבד, בעלי התקשר לדולה מהדרך כששמע שאני נכנסת לחדר הלידה, והיא אמרה שזה עוד מוקדם בשבילה להגיע... הוא הצליח להגיע חמש דקות אחרי שילדתי... חיבקתי תינוק כחול עיניים...

נשארת שם והיית, ולא נעלמת גם אחרי...

את באמת היית משמעותית, היית תכלס ונתת כלים

את נשארת בגובה העיניים, בלי לשמור את הכוח אצלך

תודה מכל הלב, אוהבים אותך!!!