אוקטובר 2008

שלום טל

אחרי שחזרתי הביתה והתאפסתי קצת והקטנה ישנה- יש רגע כדי להגיד תודה בצורה מפורטת. 

העברת לנו מפגש הכנה ללידה בבית לפני קצת יותר מחודש. עכשיו אנחנו יכולים להבין כמה חשוב זה היה.

הלידה היתה קצרצרה. בערך שעתיים של צירים מסודרים לפני שהגענו לבית חולים, ועוד 40 דקות בחדר לידה. הגעתי בפתיחה של 4, וקיבלתי תחזית של בערך 6 שעות עד ללידה. תוך קצת פחות מחצי שעה הרגשתי שאני חייבת ללחוץ, ומרגע שהמיילדת האמינה לי ועד שהתינוקת יצאה עברו פחות מ 10 דקות. בתוך כל המבזק הזה הספקתי לקבל את התפריט הבא: פליאה וחוסר פרגון על כך שביקשתי לא להשתמש באפידורל, ריתוק מלא למיטה לצורך ניטור לא מוצלח (מסתבר שלא נצפה דופק עוברי תקין כשהמתמר על הרגל...), איום בקיסרי חוזר, ניסיון לואקום וחתך בלתי נחוץ לחלוטין (את זה אמרה אחר כך המיילדת, לא אני), ובעיקר תינוקת אחת חמודה וחיונית, שלמזלי יצאה מספיק מהר כדי שלא יספיקו לעשות עוד שטויות.

לא לכל מה שקרה לנו הספקנו או יכולנו להגיב, אבל לפחות הרגשתי קצת בשליטה בנוגע לעניין האפידורל, ויכולנו להביע דעה בעניין המוניטור והשכיבה על הגב- למרות שכאמור, אף אחד לא ממש שם עלינו. 

אני מניחה שאם לא היינו יודעים משהו על אורך השלבים השונים, ולא יכולנו לפענח בעצמנו את משמעות צפיפות וקושי הצירים מבחינת התקדמות הלידה, היינו בטוחים שיש לנו עוד נצח בתוך הקושי הזה, ולמרות התנגדותי המקורית לאפידורל- הייתי לוקחת את זה. 

ערן היה מפוקס, ולא נעלב כשהעפתי אותו לכל הרוחות כשניסה לגעת בי, או כשצרחתי בשיאי הכאב. 

ידענו לקראת מה אנחנו הולכים, וגם אם לא לגמרי שלטנו בסיטואציה, הלידה בסך הכל הייתה טובה, ובעיקר נגמרה בשלום ובטוב. 

בקיצור- אנחנו מאוד מודים לך על הקורס שהעברת לנו. 

מבחינתנו זה היה בדיוק המינון הנכון של ידע והסברים שהיו נחוצים לנו.

עכשיו מישהי רוצה לאכול. אני זזה. 

שוב תודה,

מיקי