יולי 2006

טל היקרה, 

לקח לנו קצת זמן להתיישב ולומר לך תודה על החלק שהיית בלידת זואי בתנו, בעיקר מכיוון שחשנו צורך לעשות זאת ברצינות ובהערכה שאת ראויה להם.

נוכחותך שם לצידי, אבא של זואי וטיפולך בי אימא של זואי, המילה הטובה יחד עם הנגיעה הנכונה במקום הנכון מהצירים הראשונים בבוקר ועד ללחיצה ההיא שהביאה לנו את זואי פשוט שדרגו את החוויה.

היד המכוונת, העוזרת, הנוגעת, המרגיעה והמדרבנת בשילוב הקול החם והחכם היו בדיוק הדבר הנכון ברגעים כל כך מבולבלים של לידה ראשונה. הצלחת להקל על צירים שנמשכו נצח ולידה שלרגעים לא הייתה פשוטה בעצם הנוכחות שלך שם איתנו והתחושה שיש עוד שחקן איתנו במגרש...

הרוגע והאנרגיה הזו שהבאת איתך אל חדר הלידה ופיזרת לכל עבר

עשה לנו סדר בכל ים המיילדות-דופק-לחיצות-פתיחה- אחיות הזה והחזרת את הלידה למקומה הנשי, האישי.

רק האלוהים בשמים יעיד עד כמה אני , עדי אבא של זואי, פחדתי מהיום הזה. ובכן טל, הפכת אותו עבורי למסע מרתק בין מעשי הניסים המופלאים של אימא אדמה.

הפכת אותי מצופה נבוך (ולחוץ....) באשתי המתפתלת בכאבים לשותף בעל ערך ותפקיד. פרחתי מאושר וגאווה אחרי שלקחת את ידי ולימדת גם אותי איך להקל על הצירים.

הביטחון שנתת לי (בעצם לנו )כשידעתי שתהיי איתנו גם בלחיצות הבלתי נגמרות ברגעים האחרונים לפני שזואי יצאה לאוויר העולם וגם תזכרי לקחת את התיק מהבית לאוטו ( כי מישהו כן צריך לתקתק עניינים גם עכשיו) נתנו לי את המרווח הנכון כדי לעצור ולקחת אויר לשנייה כשהיה צריך וכן,

היה צריך.

לא נותר לנו אלא להגיד שוב,

טל תודה

וניפגש בלידה הבאה

אוהבים

בילי עדי וזואי