באחד הפורומים נשאלתי שאלה מעניינת:

"אני בהריון שני. הלידה הראשונה היתה מאד מהירה ולא הספקתי לקבל אפידורל. אני מפחדת שגם הלידה הקרבה תהיה כזו, ושוב אלד בלי אפידורל. האם ניתן לעשות משהו כדי להאריך את שלב הצירים?"

חייבת להודות שברגע הראשון הופתעתי מהשאלה הלא שגרתית. כולנו הרי מאחלות לעצמנו לידות מהירות וקצרות, ואיך יתכן שמשאלת הלב של מישהי תהיה דווקא לידה ארוכה ואיטית?

העניין הוא שאותה אישה אמנם מתארת לידה מהירה, אולם בזיכרון שלה החוויה נחרתה כחוויה קשה. אם זה היה תלוי בה, היתה מאריכה את שלב הצירים ובלבד שתספיק לקבל את משככי הכאב.

השבתי שאיני מכירה שיטות מיוחדות להארכת שלב הצירים,

ומכיוון שהיא כבר נוכחה לגלות כי היא כנראה אחת מבנות המזל שיולדות מהר, המלצתי שלקראת סוף ההריון תצטרף לקורס הכנה ללידה שיכין אותה גם לאפשרות של לידה טבעית (כלומר- ללא משככים). יש המון דרכים שמסייעות להתמודדות עם הצירים: תנועה, נשימות, עיסויים, מקלחת חמה וכו'.

הגעה לחדר הלידה עם מוכנות אמיתית לאפשרות ששוב תהיה זו לידת בזק, ובידיעה שהכלים לעבור לידה כזו בקלות יחסית, מצויים בידיים של היולדת- עשויה לעשות את ההבדל בין חויה טובה לחויה לא נעימה.

בכל מקרה, תמיד קיימת האפשרות להגיע לביה"ח ולהודיע באסרטיביות:
"אני מכירה את עצמי, אני יולדת מהר. תנו לי אפידורל ע-כ-ש-י-ו !!!"

בחברות השיבטיות, כאשר אישה יולדת- נשות השבט נוכחות לצידה ומלוות אותה במהלך הלידה (אפשר לומר שהן כולן דולות). הן רואות בלידה חויה נורמלית, שהיא למעשה חלק מהחיים של כל אישה. לעומת זאת, בחברות מתקדמות יותר, במציאות של ימינו, לידות מתרחשות לרוב בבתי חולים, כך שנשים לא נחשפות ללידות של נשים אחרות. בנוסף, במשך השנים 'גדלה' האישה עם הידיעה שלידה היא חויה קשה ביותר וכמעט בלתי אפשרית. שמעתי לא מעט נשים מצהירות שהן מתכננות להתקשר לביה"ח מהדרך, לוודא שהמרדים מחכה להן עם האפידורל כבר ליד המעלית :-)

הפחד מהכאב הוא מובן לחלוטין, אולם חשוב להבין שבפחד עצמו יש גם אלמנט מעצים כאב. כלומר- ככל שאני מפחדת יותר- הכאב נתפש בעיני כגדול יותר. כולנו מכירות את המושג "הפחד משתק", וזה בדיוק מה שקורה כאשר אישה מגיעה לחדר הלידה מבוהלת, חסרת אונים, מופתעת מהאוירה, מהתחושות הכל כך לא מוכרות, מהצירים וכו'. הפחד משתק אותה וגורם לחויה להיתפש לעיתים כטראומטית.

אותה אישה שפנתה אלי עם השאלה כיצד ניתן להאריך את שלב הצירים, לו היתה מכירה ביכולות המופלאות של גופה, היתה יכולה אפילו להינות מהלידה ולזכור אותה כחויה מעצימה ומדהימה.

אני מאמינה שככל שהאישה מגיעה מוכנה יותר ללידה, היא יודעת לתת לפחד את מקומו הלגיטימי, כאשר היא שולטת בו ולא הוא שולט בה.